מרכזי אבחון

האבחון מורכב משלושה חלקים האמורים להקיף את מכלול המאפיינים הקשורים להגדרת המוגבלות השכלית:

• בדיקה רפואית- מבוצעת על ידי רופא לבדיקת מצבו הגופני של האדם. לרופא יש יידע בתסמונות השונות שחלק ממאפייניהן הוא מוגבלות שכלית, ויש לו יכולת לאבחן את מצבו הגופני והרפואי של האדם.
• בדיקה פסיכולוגית- מבוצעת על ידי פגישה עם פסיכולוג, בעזרת מבחני IQ ומבחנים נוספים. הבדיקה נועדה לאבחן את מצבו השכלי והאישיותי של האדם.

• בדיקה סוציאלית-הסתגלותית- מבוצעת על ידי פגישה עם עובד סוציאלי, ובה נבדקים היכולות התפקודיות וההסתגלותיות של האדם בתחומי חייו השונים.
• בדיקה פסיכיאטרית- מבוצעת על ידי פגישה עם פסיכיאטר. בדיקה זו מתבצעת רק לפי הצורך, ובמקרים מיוחדים, כאשר עולה בכך הצורך לאור התרשמות הבודקים.

כל אחד מאנשי המקצוע רושם את התרשמותו המלאה ואת חוות דעתו. בסיום תהליך האבחון, מגיש מרכז האבחון את חוות הדעת המשוקללת לוועדת האבחון, שחבריה אינם קשורים למרכז האבחון.

ועדת האבחון איננה חלק ממרכז האבחון, וחבריה אינם שותפים באבחון עצמו. חברי ועדת האבחון הם: יושב ראש הוועד- עובד סוציאלי, רופא, פסיכיאטר, פסיכולוג, ומורה מחנך. הוועדה מקבלת לידיה את מסקנות האבחון ונפגשת עם האדם שיש לו מוגבלות שכלית, בליווי בני משפחתו האחראים עליו לפי חוק. לוועדה זכות לקבוע אם לאדם יש מוגבלות שכלית, והיא יכולה להגיש את המלצותיה בהתאם. המלצות הוועדה מחייבות את המדינה ואת הרשות המקומית. לדוגמא, כל מה שנוגע למתן יום לימודים ארוך לילד שיש לו מוגבלות שכלית. ניתן לערער על החלטות הוועדה על ידי פניה לבית המשפט המחוזי.

המשפחה, או האפוטרופוס, זכאים לקבל את סיכום האבחון במלואו מידי מרכז האבחון, או מידי העובד הסוציאלי המטפל במחלקה לשירותים חברתיים (לשכת הרווחה) המקומית.